שמחייב נ' איכות וטעם עולמי בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובע עבד כמנהל ייצור במפעל לייצור סלטים תקופה קצרה השנויה במחלוקת. לימים המפעל נסגר והתובע הגיש תביעה לשכר וזכויות נוספות הנובעות מעבודתו במפעל. התביעה הוגשה כנגד ארבעה נתבעים: החברה שניהלה את המפעל, שני בעלי המניות שלה ובעלה של אחת מבעלי המניות.

הנושא המרכזי שנותר במחלוקת בשלב זה של ההליך הוא האם יש לחייב את הנתבעים מס' 2 ו – 4 בחיוב אישי.

2.רקע עובדתי והליכים

א.הנתבעת מס' 1 היא חברה אשר אינה פעילה עוד היום והיא העסיקה את התובע החל מחודש אוקטובר 2009, תקופה קצרה השנויה במחלוקת (להלן – החברה).

ב.במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 2009 התובע קיבל תלושי שכר. על פי הנתונים בתלושי השכר, התובע החל לעבוד בחברה ביום 19.10.2009 ומשכורתו החודשית היתה 10,000 ש"ח (ברוטו).

ג.על פי תדפיס מרשם החברות (נספח ב' לכתב התביעה), לחברה שני בעלי מניות: גב' רבקה מלאכי, היא הנתבעת מס' 2 וכן מר יחיאל דוד לנדאו, שהוא הנתבע מס' 3.

ד.הנתבע מס' 4 הוא בעלה של הנתבעת מס' 2.

ה.בכתב התביעה נטען כי התובע עבד במפעל עד ינואר 2010 וכי הוא זכאי לשכר החודשים 12/09 ו – 1/10, פיצוי מוסכם בשיעור של 5 משכורות, פיצויי הלנת שכר, החזר הוצאות נסיעה ופדיון חופשה.

ו.החברה (הנתבעת מס' 1) וכן הנתבע מס' 3 לא הגישו כתבי הגנה. משכך, ניתנו כנגדם פסקי דין בהעדר הגנה (ביום 2.3.12 וביום 29.3.12) ונותרה לדיון שאלת חבותם האישית של הנתבעים מס' 2 ו - 4 (להלן ועל פי העניין – הנתבעים או הנתבע והנתבעת).

3.לאחר ששמענו את בעלי הדין מעידים בפנינו וכן חזרנו ועיינו בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו להם, הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן יפורטו הנימוקים למסקנה זו.

4.נקודת המוצא בדיני חברות היא כי חברה היא אישיות משפטית הנבדלת מבעלי המניות בה (דב"ע נג/ 3-205 וגיה - גלידות הבירה בע"מ, פד"ע כז 345 (1994)). בית הדין הארצי חזר על כלל זה בשורה של פסקי דין (ע"ע (ארצי) 387/05 פוטרמן – ניסני, 9.12.07; ע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל אביב – שיינפלד, 16.2.12; ע"ע (ארצי) 15288-12-10 בוימל – פלזן, 8.5.12).

עם זאת, ייתכנו נסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות חברה לבעלי המניות שלה, בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999. בע"ע (ארצי) 129/10 זוננשטיין – GSS ג'ניוס סאונד סיסטמס בע"מ, 31.10.11, מנה בית הדין הארצי את המקרים בהם תתכן הרמת מסך או חיוב אישי של בעלי המניות בחברה, וביניהם - עירוב נכסים שאינו עולה עם טובת החברה ועובדיה או אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם.

5.לטענת התובע, החברה הפרה את זכויותיו ואת ההתחייבויות כלפיו, כי הוא פוטר ללא התראה מוקדמת וכי כל נסיונותיו להשיג את נציגי החברה עלו בתוהו (סעיפים 13-16 לתצהיר התובע). עוד נטען כי החברה נוהלה בעירוב נכסים (סעיף 19 לתצהיר התובע). על יסוד טענות עובדתיות אלה, נטען כי יש לחייב את הנתבעת, המחזיקה במחצית ממניות החברה וכן את בעלה, אשר שימש בפועל – כך לשיטת התובע – כמנהל המפעל.

6.נתחיל בשאלת עירוב הנכסים. מלכתחילה, הטענה נטענה בתצהיר התובע מבלי שהוצגה ראיה שתתמוך בה או דוגמה לעירוב נכסים. התובע נשאל בנושא בחקירתו הנגדית ותשובתו מדברת בעד עצמה (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 18-19):

"ש.מה זה עירוב נכסים?

ת.לא יודע מה זה עירוב נכסים. מאיפה אני יודע."

כלומר, מדובר בטענה ריקה מתוכן שלא הוכחה. על כן אנו דוחים את טענות התובע בדבר עירוב נכסים. למעלה מהדרוש נציין כי אף מחקירתם הנגדית של הנתבעים לא עולה כי נהגו בעירוב נכסים.

7.התובע טען עוד בתצהירו כי יש לראות בחברה כחברה משפחתית, משום שנוהלה על ידי הנתבעים, שהם בעל ואשה (סעיף 19 לתצהיר התובע).

אין לקבל טיעון זה מאחר שבעלי המניות של החברה הם הנתבעת והנתבע מס' 3 ולא הוכח קשר משפחתי או קשר אחר, מלבד קשר עסקי, בין השניים.